לא אלו מהטבע אלא כאלו שילדים אוהבים לחבק.
לרגל יום הולדתו של הבכור (כבר בן 4. וואו! איך שהזמן רץ!) החלטתי לסרוג דובי. כיוון שהבן שלי דוגל בשלב זה של חייו במושגים של "הכי" , "הרבה" "גדול" ו"ענק" לא היה לי ספק שהדוב הנ"ל חייב לעמוד בדרישות ולהיות בעל גודל יאה לטווח מושגיו של הזעטוט. שיטוט ברשת העלה למרבה אכזבתי דובים מקסימים אך קטנים להפליא. בשלב בו עמדתי להתייאש ולשכנע את בעל השמחה שהגודל לא קובע, נזכרתי שבאחד מספרי הסריגה שברשותי יש הוראות סריגה לדובי די גדול. חיפוש מהיר ובינגו. מצאתי. בסיפרה של דבי בליס לסריגת פריטים לתינוקות, התנוססה התמונה והבהירה בלי ספק שאכן נמצאו ההוראות המתאימות.
התחלתי בסריגת הפנים והאף וחיברתי אותם זה לזה
דחסתי המממון חומר מילוי דרך פתח בתחתית הראש
סגרתי
סרגתי את הבטן
אותה חיברתי אל הראש וגם הוספתי אוזניים (כאן הוא כבר מתחיל לקבל צורת דובי...)
והנה הוא במלוא הדרו + ידיים, רגליים וסרט לקישוט סביב הצוואר.
הוספתי עיניים ואף מחתיכות לבד שחור שנתפרו במקומות המתאימים
והושבנו אותו אחר כבוד לחכות לבעליו (ששהה אותו הזמן בגן מחכה מהבוקר לכך שאמא "תביא לי את הדובי שהוא רק שלי")
בעל השמחה קפץ על הדובי, חיבק אותו והודיע לי שעכשיו הוא חבר שלי לעולמים! איזה כיף לי! (אני מתעלמת מהעובדה שחמש דקות אחר כך שלחתי אותו לשטוף ידיים ובתגובה הוא הודיע לי שהוא לא חבר שלי יותר...)
עשה לי חשק לסרוג עוד אחד...
המשך שבוע נפלא, רותי.
