כל ההתחלות

בזמן האחרון אני עסוקה מעל הראש בפרוייקטים שונים ומשונים, שנוחתים עליי בהזמנה ושלא בהזמנה...

כדי להכניס את הקוראים המסורים של הבלוג לאוירה, הנה כמה תמונות שמהוות טעימה לפוסטים שבדרך...

סוודר? בקיץ?

אז זהו שכן. מדובר בסוודר שהתחלתי בחורף ובגלל אי אלו מאורעות זניחים שעברו עליי (לידה למשל...) קצת הזנחתי אותו, אבל כחובבת אתגרים ארוכי טווח חזרתי להשקיע בו את מלוא המרץ ותחת משב רוח קריר הבוקע מהמזגן בסלון ובכל שניה של שקט (קורה בערך פעם ביום) אני מצליחה להשלים עוד צמה ולהזכיר לעצמי שסוודרים עם צמות זה משהו יפהפה אבל איטי להחריד.

והנה ענתיקה שעברה אלי בירושה וזכתה למנה הגונה של שיוף, ניקוי, פרמייר, שעווה וצבע.
עליה הנחתי כלי אמייל שווים שרכשתי לא מזמן בגרושים (התמונה מזכירה לי שאני חייבת פרחי משי בקערה הגדולה. הנה עוד משימה...)

וזה ציור שהתחלתי לפני יובלות ו... נו, התרוץ הרגיל. אבל הוא כבר ממש לקראת הסוף, רואים, לא?

הפטוניות כאן בפריחה משגעת, שעושה טוב על הלב ונותנת לי מרץ לכל הפרוייקטים שיש ולאלו שעוד יבואו. אז קחו גם קצת...

ותראו איזו התחלה של אחווה קבוצתית נרקמת לה בחיק משפחתינו. לאכול אותם!


רק התחלות טובות.

רותי

יוצא מהקופסא...

קבלו במחיאות כפיים סוערות את חזי - לאחר אי אלו תוספות ושידרוגים - יוצא מהקופסא/מארז (שנראה כאילו ממש הוכן עבורו).

מהפוסט הקודם התווספו תיפורים סביב האוזניים, על כפות הידיים והרגליים

נוספו תווי פנים

וחתיכות לבד עגולות נתפרו על כפות הרגליים

שווה להיות חבר שלו, לא?

חזי עתיד להמסר לגן של איתי - מתנת סוף שנה ופרידה אחרי שנתיים נפלאות.

מקווה שחזי יפגוש בגן חברים נוספים שירצו לשחק איתו.

חייבת לסרוג עוד אחד!

עוד לפני שנמסר, אני מרגישה געגועים...

שבת שלום!

רותי.

חזי הארנבון

חזי (על פי הצעתו של הבכור) נולד בעקבות הדובי שסרגתי לא מזמן, רציתי לתפור ארנב, אבל הכישורים שלי בתפירה עדיין אינם כשל אלו בסריגה ועל כן, ויתרתי. על רעיון התפירה, אך לא על הארנבון.
שיטוט מחודש בספרית הסריגה שלי גילה לי שוב שדבי בליס עשתה זאת שנית!
היא כנראה החליטה לספק כל מוזה שנוחתת עליי לאחרונה ומציגה הוראות לארנב פשוט מושלם; גדול, עם אוזניים מוארכות. מתוק מתוק.
כאן בתמונה רואים כמעט את כל הגוף מחובר למעט הרגליים.


והנה מקרוב.
פישלתי עם חיבור האוזניים. זה ביאס אותי קשות וכשניסיתי להפריד - אבוי! קרה בול מה שחששתי ממנו. הפנים נקרעו. (ניתן לראות את החור מצד ימין...)
אבל זה לא מה שיפחיד אותי. קצת תפירה והעסק חזר פחות או יותר לקדמותו. את האוזניים קיפלתי וחיברתי בסופו של דבר גבוה יותר.

והנה הרגליים

ולאחר חיבורן לגוף (גואלות את חזי מנכותו הרגעית...)

את הארנבון עוד לא סיימתי. יש עוד עבודת ריקמה, עיטורים ותוספות. המשך יבוא.

והנה עוד ארנבון . באתנחתא לא אופיינית

סופשבוע נפלא שיהיה!

רותי.

פרוייקטים לשעות החום

כל קיץ כשהטמפרטורות מטפסות החשק לגעת בצמר יורד בהתאמה.
ואז אני בדרך כלל פונה לעסוק ברקמה.
במשך השנים התרכזו אצלי די הרבה עבודות חלקן סיימתי וחלקן עוברות איתי מקיץ אל קיץ בנאמנות מחכות שאני אעשה איתן משהו.
והאמת שצריך.
כאן הלהיט האחרון. משהו שפשוט נגרר איתי כבר שנים ויש לי תחושה שהוא יפגוש עוד כמה קיצים לפני שאסיים אותו. לא נורא. גם ככה אני כל כך אוהבת את הרקמה הזו שלא אכפת לי להמשיך להתעסק איתה עוד ועוד. כאן פריט ממפה שסיימתי לפני כחודש (תרועות חצוצרההה) לדעתי את המפה הזו התחלתי כשהייתי ממש נערה.. היום אני כבר פחות מתחברת לצבעים אבל החלטתי להמשיך באותו קו ולתת כבוד למה שבחרתי פעם.

וזה עוד פריט מאותה מפה, גדול ומושקע יותר

ו... המפה בשלמותה מקומטת ונראית באמת כאילו עברו עליה כמה דורות. ממש וינטאז' (חחחח...)

כאן מדובר בשגעון גדלות שאפילו הצלחתי לסיים. לפני אי אלו שנים התחלתי בפרוייקט שאפתני בעקבות התלהבות מתיק רקום (יש מצב שאת הפרוייקטים האלו אני מתחילה בקיץ כי החום מבשל לי את המוח וגורם לי לחשוב שאני אצליח לעשות את זה??) מדובר ברקמת איקסים פשוטה ובלתי נגמרת. כל צד נרקם באופן שונה. את הרקמה סיימתי, אך תיק איין. פתאום לא בא לי. אני באמת צריכה להחליט מה לעשות עם זה.

אז הנה רצף תמונות של היצירה. כאן צד אחד

וזה כבר הצד השני

ולבסוף, עוד פרוייקט שהסתיים לו הקיץ (וואו! למרות כל הקיטורים שלי, מסתבר שאני כן מצליחה להיות ממוקדת מטרה). זוהי רקמה יחסית קטנה. אבל עמוסה בפרטי פרטים.

עכשיו אני צריכה להחליט מה לעשות עם כל הרקמות האלו. רעיונות יתקבלו בברכה...

המשך קיץ פורה ויצירתי!

רותי.

צעצועים

אין לי מכונת תפירה אבל מידי פעם כשנחה עליי המוזה אני משנסת מותניים (וידיים) ומתיישבת לתפור. הפעם רציתי לצ'פר את הרך הנולד בצעצוע שהיה לאחיו אך אזל מהחנויות. (זה של הבכור לא ראוי למגע יד אדם במצבו הנוכחי...) מדובר במעין בובת ציפור שהיתה די להיט אצלינו לפני 4 שנים.
גזרתי בדים שקניתי לא מזמן בנחלת בנימין (בדים למעצבים), מיקמתי, שמתי סיכות והתחלתי במלאכה הסזיפית של התפירה.
ובכן, בהתחשב בעובדה שתפירה היא לא הצד החזק שלי, נראה לי שיצאה בובה ראוייה למאכל אדם (במקרה הזה תינוק בן 5 חודשים עם לסתות אימתניות במיוחד שדאגו לפרק תוך יומיים את המקור של הבובה)בחלק העליון הוספתי תגית במקום שרוכים שהיו בבובה המקורית, כך אפשר להשחיל את הבובה בלי הצורך לקשור כל הזמן.
את הבובה מילאתי בחומר מילוי סטנדרטי אבל הוספתי גם חומר מרשרש (שקית ניילון). הגדול שעקב בעניין אחרי שלבי הכנת הבובה היה נסער במיוחד מהאפקט המרשרש הזה והסביר לכל מי שרק רצה לשמוע "איך קרה שזה עושה קולות"...

וכאן הצטרף צעצוע חדש - ישן.

(יש לי חולשה לצעצועי וינאטז') מדובר בסוג של תיבת נגינה; אם מותחים את הקפיץ מאחור השמש מתחלפת לתמונת לילה והילד הקטן מתכופף ו"הולך לישון". כל כך מתוק. קיבלתי אותו משכנה מבוגרת והוא אהוב עליי ועל הילדים (לפעמים נדמה לי שעליי קצת יותר...)

פרוייקט נוסף שהסתיים לפני די הרבה זמן אבל רק עכשיו זכה לתצלומים משלו הוא הפלייתיק "ספארי" שהכנתי לבכור.

כאן הוא במצב סגור

וכאן פתוח

אל הפלייתיק צורף נרתיק שקוף (לא בתצלום) בתוכו נחו בעלי חיים, עצים ומכוניות.
בתמונה רואים את ההר המרכזי

כאן את "אזור הפרחים" בו שילבתי פרחים צמודים אל הלבד




ופה הגשר (שזה "הכי שווה" לפי דבריו של הזעטוט). מרחוק ניתן לראות את האגם בו שטים להם דגים רקומים ומסביב מרפרפים להם פרפרים שהצמדתי לבד בתפירה.

ועכשיו לרגע של נחת - יצירת מופת שצולמה ממש ברגע האחרון לפני שהוכחדה במחי ניגוב ספוג. לשאלתי ענה לי הבכור שבציור שצייר אפשר לראות איש. מעל הוא כתב את שמו + אות ראשונה של שם המשפחה (למי שמנסה לברר מה כתוב...)
זו הפעם הראשונה שראיתי אותו ממש כותב.

"מי לימד אותך לכתוב את זה?" שאלתי

"אני לימדתי את עצמי" היתה התשובה.

נחת - אמרתי כבר?

שבוע נפלא

רותי