כל מי שנכנס אלינו הביתה המליץ לי למסור/לתרום/לזרוק אותה ולהתחדש בספה אחרת.
אבל אני המשכתי בשלי. משוכנעת שאני יכולה לעשות איתה משהו. רק שלא הייתי בטוחה מה.
בשיטוטיי באינטרנט ניתקלתי פעם בפוסט של בחורה סופר מוכשרת שחידשה לבד כורסא. (בינתיים שכחתי במי מדובר - אשמח אם מישהי נתקלה בסיפור כזה ויכולה להאיר את עיני...) לא זה מה שהדליק אותי. כאלה ראיתי מאות. הרעיון של לרקום עצמאית על הריפוד זה מה שהפיל את האסימון. ידעתי שאני רוצה גם.
אז בין ההנקות צבעתי את הספה בפרמייר, אחר כך בגוון עץ ומעל בגוון תכלכל. עברתי עם שעווה בפינות ולאורך המוטות
(תראו את סביבת העבודה - תודה משפחה יקרה שאתם סובלים בשקט את השגעונות של אמא!!!)
וצבעתי הכל בצבע קרם בהיר
ואז התפניתי לרקום את הריפוד. קניתי בד לבן והתחלתי את המלאכה הבלתי מתכלה של הריקמה.
הדבקתי ראב און במרכז המשענת
חשפתי את צבעי התכלת והעץ באמצעות שיוף
צבעתי בלכה.
והנה היא... במלוא תפארתה.
יפה לה, לא?
אז זהו שהתמונות ממש עושות לה עוול. הספה ממוקמת מתחת לחלון ואני לא מצליחה לצלם אותה כמו שצריך. מצד שני אסף קם לינוק עם הזריחה. אולי שווה לנצל את האירוע ולהפיק בוק יותר מזמין?
שיהיה שבוע נפלא
רותי.
