להתראות בפסח

חנוכה הגיע לקיצו.
ואני חוזרת לטירוף המערכות הכללי שאפיין את החיים שלי 5 דקות לפני שהחופש הגיע.
אני מניחה שבפעם הבאה שארים מסרגה/מחט/מכחול נהיה באווירת מצות וניקיונות  כך שהפוסט הזה הוא במובן מסוים פוסט פרידה עד פסח.(מצד שני לחיים יש הפתעות משלהם אז לכו תדעו...)
הנה מגוון עבודות מהתקופה האחרונה (כדי להשאיר טעם של עוד)

ארנב

ומקדימה

וארנבונת

 תודו שיש להם אופי...

כשסרגתי את הארנבים האלה עלה לי רעיון (אל תחפשו את הקשר כי אין! הרעיונות עולים לי בלי שליטה)
על כל פנים עלה לי רעיון להכין שק לאחסון הפיג'מה של הילדים עם ראש ארנב דומה.
ניסיתי וניסיתי וזה מה שיצא:
(למה בוורוד אתם שואלים? ובכן, אני בהחלט מודעת לעובדה שיש לי שני בנים, פשוט כמו שקורה לי תמיד מישהי שמה עין וביקשה אחד לבת שלה...)

 והנה הוא תלוי (השק בחלק התחתון הוא בעצם תא אחסון לפיג'מה...)

הילדים התלהבו (לא לדאוג... בדיוק 5 דקות!)

אז גם הם קיבלו אחד:

והנה הפיג'מה מבצבצת בפתח שמאחור:

בינתיים הגיעו שמועות על תינוקות בדרך, אז החלטתי לתפור בובות תלויות יושבות בכיס סרוג

והנה הן מחוץ לכיס:

לזה הוספתי קוביות רכות עם אפליקציות:

והנה מקרוב:

ולסיום פרץ היצירה, איך אפשר בלי בובת וולדורף?

יאללה, נגמר חנוכה.
זהו.
כדי לנחם את עצמי קצת הכנתי עוגיות קפה (לפי המתכון של קרין גורן)
יצא טעים משהו

גם הקטנצ'יק חשב ככה (רואים את העדויות על הפנים?)

נתראה בחגים.
כבר מתגעגעת,
רותי

גמדון וולדורף

יו ... כמה זמן שרציתי להכין גמדון כזה.
שנים.
משום מה זה לא יצא אל הפועל עד עכשיו,
אבל הנה - (מה שמעיד שהעקשנות משתלמת!!)
קבלו אותו במחיאות כפיים סוערות -

מלמעלה:

ומקדימה:

ובשביל השוויץ:

ואצל הגדול שלי כשהתארחנו אצל אחותי (ששמה עין באותה הזדמנות על הגמדון והשאירה אותו אצלה איזו תקופה..)

כמה פרטים על הגמדון הזה:
הוא עשוי מחומרים טבעיים. בעבודת יד (בלי מכונה....)
העלה מלובד בליבוד יבש ותווי הפנים רקומים בחוט רקמה עדין.

הגמדון נמסר בשבוע האחרון לאמא אוהבת שהגיחה לעולם לפני כחודש.
ואני כבר מתגעגעת...
בחופש הגדול אני זוממת על אחד נוסף (כי אין סיכוי להשלים פרויקט כזה בשום חופשה אחרת הבאה עלינו לטובה..)




 

חנוכה - חג הניסים...

 מה העניינים? איך עברו החודשים האחרונים?
אצלי הכל בסדר (חוץ מטירוף מערכות כללי שלא אפשר לי בשום צורה שהיא להקליד אפילו 2 מילים בבלוג מאז שהסתיים לו החופש הגדול..)
העבודה גבתה את שלה ולי לא נותר אלא להכנס מידי פעם למצב רוח נוסטלגי ולהעלות זיכרונות מימי הבלוג העליזים, תוך הבנה ברורה שאין לי ולא יהיה לי זמן עד חנוכה לפחות לעשות משהו אפקטיבי בנידון..
ומה אתם יודעים, חנוכה הגיע!! ואיתו, נסי ניסים, גם זמן פנוי להרים מסרגות, מחטים, בדים ולהישאב שוב לעולם שאני כל כך אוהבת ונאלצת לזנוח כל פעם מחדש לטובת חשבון בנק שפוי וחיים נטולי טלפונים מאיימים מהבנק (מוטיב הבנק משחק תפקיד משמעותי, למי שעדיין לא שם לב...)
ובכן, יש לנו בובה לסיים... (קבלו התנצלותי הכנה) אז בואו ניגש ישר לעניינים ונסיים אותה כבר:

בשיעור האחרון סיימנו את הגוף ונשארתם עם בובה נחמדה, אך קירחת, ככה שהשיעור נתמקד ביצירת השיער.
השיער בבובת וולדורף בעיני עושה את כל הבובה. יש הרבה מאוד טכניקות ליצירת השיער. יש שיער הנעשה מצמר מוהיר בטכניקה שעשויה להוציא כל אדם מדעתו (אבל התוצאה בהחלט מקדשת את האמצעים). יש שיער הנעשה בסריגת פיאה בלבד. ויש שיער הנעשה מפאה וחוטי צמר כפי שנלמד השיעור.
נתחיל בפאה. (נדרש ידע בסיסי בסריגה במסרגה אחת)

לפני שמתחילים הערה: ההסברים קשים. התמונות קצת עוזרות אבל מי שמסתבכת מוזמנת לפנות בשאלות...

עבור הפאה ניצור כיפה מחוט צמר פשוט.
צבע החוט צריך להיות בטון אחד בהיר יותר מצבע השיער המיועד.
אם אתם מאוהבים משיער צבעוני כמוני. צבע הכיפה יהיה חום בהיר.
ניקח מסרגת קרושה 4 וחצי ואת הצבע הנבחר כמו בתמונה

ונסרוג 6 עיני שרשרת. ככה:

נסגור לטבעת בעין מתה, ונסרוג חצאי עמודים שנסגרים בכל סיבוב בעין מתה. בסיבוב הראשון נוסיף כל 2 ע' עין אחת, בסיבוב הבא כל 2 עיניים נוסיף עין, בסיבוב השלישי והילך  נמשיך עם תוספת 3, 4 עיניים בכל סיבוב.

אחרי 10 סיבובים בערך, נפסיק להוסיף עיניים והכיפה תתחיל להתעגל.
נמשיך לסרוג ונמדוד מידי פעם את הכיפה על ראש הבובה. ברגע שהכיפה מקיפה את כל הראש (מגיעה כמעט עד העורף מאחור) נסיים בעין מתה. נגזור את החוט ונסגור עם מחט סריגה את העודף במספר תפרים.

 נניח את הכיפה על ראש הבובה ועם סיכות בעלות ראש עגול (ובהיר שהסיכות לא ייעלמו לנו בתוך הבובה... מניסיון לא נחמד בכלל..) ונתחיל לתפור בחוט תפירה בצבע הפאה סביב הפאה. רצוי להתחיל ולסיים מאחור.

השחלת השיער על הפאה:
נבחר את צבע השיער הרצוי. נלפף חוט זה על דיסק, ספר וכו. ונגזור בקצה אחד בלבד. ככה נשמר אורך שיער קבוע  לכל אורך תהליך העבודה.
כיצד משחילים את השערה? יש מספר טכניקות. אראה כאן שתי טכניקות.
הטכניקה הראשונה - מתבצעת בעזרת מכשיר אריגה לשטיחים (ניתן לקנות בכל חנות סידקית או חנויות לציוד אומנות)
מכניסים את המכשיר (החלק המעוגל) מתחת לפאה ומוציאים. מקפידים שהלשונית הקטנה תהיה מעל הפאה. (התמונה תסביר את זה הרבה יותר טוב):


הלשונית נמצאת בחלק הימני והחלק המעוגל של המכשיר נמצא בחלק השמאלי של התמונה. יש?
 



מקפידים שהלשונית תהיה מעל הפאה. ראיתן?

לוקחים חוט חתוך. מקפלים אותו ל2. מניחים את החלק המקופל בתוך החלק המעוגל במכשיר ומותחים באצבעות יד שמאל את החוט כשביד ימין מושכים ימינה את ידית המכשיר. ככה:

כשמושכים את המכשיר ימינה. הלשונית הקטנה נסגרת, ושומרת על החוט שלא יברח אבל לכל אורך התהליך צריך להמשיך למתוח אותו באצבעות יד שמאל.
מעבירים את המכשיר מתחת לפאה ויוצאים מהצד השני. נוצרת לולאה. שוב מקפידים שהלשונית תהיה מעל הלולאה ואוספים עם החלק המעוגל של המכשיר את החוטים שאנו מושכים כל הזמן באצבעות יד שמאל (כמו בתמונה). ממשיכים למשוך את החוטים לתוך הלולאה עד שזוג החוטים אבל דרכה (בשלב הזה אצבעות יד שמאל עוזבות את החוטים, כמובן)

מושכים את שני החוטים כל אחד לצד שני. והנה יש לנו 2 שערות חדשות.

קחו נשימה עמוקה. ככה עושים את כל שערות הבובה.
עבודת נמלים בלי ספק.
הסיפור אורך בסביבות שעתיים שלוש ולפעמים הוא תרפיה לא רעה בכלל..

מתחילים מקו המצח ועוברים בהדרגה לאוזניים ולרוחב כל הפאה עד לעורף. (וכמו שרואים בתמונה אין צורך להשחיל את השערות בצפיפות גדולה מידי וזה בסדר שיש "איים" קטנים לא מכוסים בשיער)

למי שטכניקה א' קשה או שאין לה את המכשיר הנה טכניקה פשוטה יותר (עם מחט סריגה) להלן טכניקה ב' -

מקפלים חוט חתוך לשתיים את החלק המקופל מכניסים למחט סריגה, כמו בתמונה:

מכניסים את המחט לתוך הפאה ומוציאים בצד השני כך שהלולאה בחוץ..



התמונה הזו יצאה לא משהו. מי שיסתכל מקרוב ובתשומת לב יראה שבחלק הימני של התמונה מופיעה הלולאה והחוט בעצם עובר מתחת לפאה ולא כפי שנראה במבט ראשון (כאילו הלולאה עוד לא הושחלה בכלל...)

פותחים את הלולאה המושחלת באצבעות יד ימין ומעבירים את החוטים בתוכה.

מושכים כמו בטכניקה א'. והנה לנו שוב שתי שערות לתפארת:

 והנה אחרי שהעבודה הושלמה. (תודו שהיא מותק..)

והנה היא במלואה:

ואז התחשק לי להכין לה מעין חצאית - סינר:

והנה מאחור

ומקרוב:

ושולי החצאית מקרוב:

ולסיום סיומת:

זהו. לקח איזה חצי שנה, אבל הפרוייקט הזה הושלם. איזה כיף!
הבובה הזו כבר נמסרה מזמן לאמא אוהבת.
למי שיש שאלות אני כאן (לפעמים, מודה, אבל תמיד חוזרת...)
שיהיה חנוכה שמייייח!
תעשו חיים.
רותי.