הכל התחיל בכביש 6..
נסענו להדלקת נרות משפחתית.
שעתיים וחצי נסיעה (בקטנה.. מה זה בשבילנו?)
יום קודם הטענתי כל טאבלט/ מסך/ משחק שנקרה בדרכי. ארגנתי שבע מאות פעילויות, אוכל, מעילים, צעיפים, טישו (בקיצור את כל הבית) ואחרי שהבית היה נראה כמו אחרי פוגרום פלוס התיישבנו באיחור של שעה ברכב והתחלנו את הנסיעה שמחים ומאושרים.
כי זה חופש.
מלא חופש.
ולמי אכפת..
כל עם ישראל בחר לצאת לדרך בתזמון מושלם אף הוא וככה באופן די הגיוני וידוע מראש דהרתי לכיוון כביש 6 כדי שהעמידה שם תעלה לי מספר זוזים ויהיה את מי להאשים.
באמצע הזחילה הנל בדיוק במקום שבו אין איפה לעצור (איפה בכביש 6 יש איפה לעצור??) הגדול הודיע שהוא צריך להטיל את מימיו.
אין מצב.תחשוב על משהו אחר. תשכח שאמרת את זה. אתה גדול מה זה בשבילך לחכות שעה
המהמתי לעברו
בתור תגובה הוא העלה אוקטבה והסביר שאין בעיה אבל זה יגמר בפאנצ'ר
דפקתי ברקס ועצרתי פחות או יותר על משאית שזחלה מימין.
הילד פתח סדק בדלת ועשה את שלו ואני בירכתי את היושב במרומים על כך שלא עשה לי בנות.
מילא לעצור.. הפרוייקט האמיתי היה לחזור לנתיב בלי לקבל בעיטה בעכוז מאיזו משאית חולפת (לא אמור היה להיות פקק???)
בסוף עשיתי את המובן מאליו..
עצמתי עיניים ואמרתי על החיים ועל המוות
ונתתי בראש לדוושת הגז.
קיבלתי צפירה..ואורות.
לאחר שהלב התיישב חזרה במקום ושלחתי תודה לזה במרומים פלוס שירה אדירה של על הניסים עם הצאצאים המשועשעים מאחור אפשר היה להגיד שאכן חווינו כמו כל שנה באיזשהו שלב את נס חנוכה.
אחרי הניסים באו היצירות
סיימתי בובה שנסעה לה לבלגיה השבוע
הפעם בוב ממין זכר.
קבלו בתשואות
הפנים רקומות ומאופרות בצבע וורוד עדין. השיער מצמר מוהיר והגוף מלא בצמר דחוס
תפרתי לו חולצת פסים ומכנסיים מבד גי'נס בצבע בהיר
הוספתי סוודר, כובע ונעליים.. ומצאתי אותו מטייל על הספה..:)
בקצה הכובע השארתי שוונצים
מתוק מתוק..
אני מאוהבת בו.. דוגמן צמרת
מאחלת לו נסיעה טובה לבלגיה..
בהמשך החופש התעסקתי עם אהבה חדשה
(ותודה ענקית
לנוני יבנאי אצלה למדתי ועדיין לומדת את המלאכה העתיקה הזו)
עכשיו הבית מתמלא בחומרים חדשים..
ככה זה עם אהבות חדשות :)
המשך חודש נפלא גשום בחוץ וחמים בפנים עם הרבה אור וניסים.
רותי.
