נכון! מלא זמן שלא ביקרתי כאן! מודה באשמה!
הייתי עסוקה עד מעל הראש. המחשב התקלקל פעמיים, המצלמה פישלה, התמונות לא עלו, היה חופש גדול (נגמר, נגמר!!!), הייתי צריכה להניק ולרדוף אחרי תינוק שמאז שלמד לזחול נדחק כל הזמן בפינות לא הגיוניות שדורשות חילוץ וגם היה מה זה חם! נו, תירוצים...
אבל הנה בדיוק אתמול שמעתי שאפשר עוד לאחל שנה טובה, כי עד אחרי יום כיפור זה לא ממש זה. לא?
אז מכל הלב שנה טובה!
שנה של אושר, שמחה, יצירה, למידה ומעל הכל הרבה הרבה בריאות.
מי יתן ובשנה הקרובה אצליח להעביר פוסטים בקצב קצת יותר משביע רצון ולסיים את ים הפרוייקטים שאני תמיד מתחילה ושוכחת שצריך גם לסיים.
אבל בכל זאת היום התכנסנו כדי להראות דווקא מה קורה כשמגלים כוח רצון ודבקות במטרה.
אז סיפור שהיה כך היה:
לפני חודשיים בערך נכנס לי גו'ק לראש שאני חייבת לתפור דובי. כן כזה מבד. רצוי בגודל סביר שילדים יוכלו לחבק ובתלת מימד.
ככה מצאתי את עצמי חופרת באינטרנט בחיפוש אחרי הדרכה מתאימה. כמי שתפרה עד היום קפלי מכנסיים ומקסימום כמה צעצועים קטנים לילדים, הבנתי די מהר שמדובר בפרוייקט שאפתני. אבל אני אוהבת אתגרים, אז המשכתי בחפירות, עד שנתקלתי בהדרכה המצויינת הזאת
http://www.howjoyful.com/2010/05/howjoyful-bear-tutorial-and-pattern/ההדרכה במקור כוללת שימוש בבד פליז.
לא אהבתי ושיניתי לבדי כותנה רגילים
השקעתי ים זמן בדובי הזה, ניסיתי מליון נסיונות, פרמתי , הזעתי וקיללתי מאות פעמים את השאיפות הנלוזות שלי אבל
לא תאמינו. אפילו אני הוכיתי תדהמה. יצא! אפילו דומה להדרכה!
אומנם חדות העין יבחינו בפאשלות ובהבדל בין העיניים והאף המרשימים בהדרכה מול האביזרים שלי שכללו שימוש בלבד. אבל כל הילדים שראו את פאר היצירה יצאו מגדרם. ילדים דוברי אמת וכו' לא? בדובי כמובן זכתה אחותי (חובבת דובים מושבעת נוספת) שגמרה כבר את פרק הילדות בחייה. (או שלא? קחי אותו כבר! מרוב חיבוקים של הילדים לא ישאר בסוף דובי...) ועכשיו לתמונות.
לא צילמתי את רוב התהליך כי הוא כלל כל כך הרבה ניסיונות שלא ידעתי מה ראוי לצלם ומתי מדובר בעוד משהו תמוה שיזכה לפרימה נוספת. בסופו של דבר סיימתי את הגוף ומילאתי אותו בכמות מסחרית של חומר מילוי
חיבור הראש היה נקודת שבירה משמעותית אבל הנה הוא מחובר בסוף + פאשלות ניכרות וכו'...
והנה פאר היצירה תופס שלווה
נח על הספה ובאופן כללי נראה מרוצה מהחיים.
הנה עוד שתי יצירות שיזכו בקרוב לדובי נוסף משלהם.
לחיי הדובים שבדרך אמרנו, לא?
שנה טובה
גמר חתימה טובה ושבוע נפלא
רותי.
(תראו את סביבת העבודה - תודה משפחה יקרה שאתם סובלים בשקט את השגעונות של אמא!!!)
עליה הנחתי כלי אמייל שווים שרכשתי לא מזמן בגרושים (התמונה מזכירה לי שאני חייבת פרחי משי בקערה הגדולה. הנה עוד משימה...)
רק התחלות טובות.
