אז גדלתי בשנה וכדי לחגוג כמו שצריך (וגם כדי לרכך את ההלם מגילי המופלג - 37!!!) החלטנו לצ'פר את כולם ולצאת קצת מהבית. אחרי התלבטויות ודיונים (ועם הרכש החדש ששונא תזוזות - נדרשים דיונים...) הוחלט לנסוע לעמק חפר שם מסתתר בקיבוץ בחן פארק סחלבים יפהפה בשם אוטופיה. או לפחות כך נאמר לנו.
הנסיעה עברה בשלום (נרשמו מינימום הפרעות מהאגף האחורי)
היה מזג אויר נפלא ומדד מצב הרוח היה בהחלט מרומם.
לאחר שאיתרנו את הכניסה למקום הופתענו למצוא את עצמנו במשתלה. התחלתי לתהות אם ה"פארק" כולל כמה עציצים עם סחלבים אבל אחרי כמה פסיעות נכנסנו לדבר האמיתי ונשארתי ללא מילים מרותקת ליופי המהמם הזה.
ככה נראתה הכניסה
עוברים דרך מפל מיים ושנייה אחרי נפתח הפה מההלם
עוברים דרך מפל מיים ושנייה אחרי נפתח הפה מההלם
ממש גינת סחלבים
והנה אחד ענק בצבעים מרהיבים
המקום מלא שבילים ומכל זוית צץ סחלב אחר בצבעים שונים
תראו איזו עדינות
עוד מישהו התפעל מכל היופי הזה
וניסה כל הזמן לגעת ולמשוך...
כאן הגדול ברגע של הפוגה, כל שאר הזמן הוא רץ מצד לצד מתפעל במיוחד מהשבילים והמבוכים שהופיעו בהמשך.
וגם בזה נתקלנו.
ובזה. אלו פרחי לוטוס ענקיים שפרחו על המיים.
המקום ענק ומחולק לאזורי פנים וחוץ. ישנו גן משחקים, מבוכים, פינת האכלה, גינות מיוחדות... לא הספקנו לראות את הכל כיאחרי 3 שעות הילדים הראו סימני עייפות והבטן קרקרה.
אין אין אין מסיבה
בלי בלי בלי בלי עוגה
נסענו ישר לכפר הרואה ל"רואה בקפה" ליקקנו את האצבעות וחזרנו סחוטים.
היה כיף.
שבוע טוב שיהיה
רותי.
מקום מדהים לכל הדעות
השבמחק