צעצועים

אין לי מכונת תפירה אבל מידי פעם כשנחה עליי המוזה אני משנסת מותניים (וידיים) ומתיישבת לתפור. הפעם רציתי לצ'פר את הרך הנולד בצעצוע שהיה לאחיו אך אזל מהחנויות. (זה של הבכור לא ראוי למגע יד אדם במצבו הנוכחי...) מדובר במעין בובת ציפור שהיתה די להיט אצלינו לפני 4 שנים.
גזרתי בדים שקניתי לא מזמן בנחלת בנימין (בדים למעצבים), מיקמתי, שמתי סיכות והתחלתי במלאכה הסזיפית של התפירה.
ובכן, בהתחשב בעובדה שתפירה היא לא הצד החזק שלי, נראה לי שיצאה בובה ראוייה למאכל אדם (במקרה הזה תינוק בן 5 חודשים עם לסתות אימתניות במיוחד שדאגו לפרק תוך יומיים את המקור של הבובה)בחלק העליון הוספתי תגית במקום שרוכים שהיו בבובה המקורית, כך אפשר להשחיל את הבובה בלי הצורך לקשור כל הזמן.
את הבובה מילאתי בחומר מילוי סטנדרטי אבל הוספתי גם חומר מרשרש (שקית ניילון). הגדול שעקב בעניין אחרי שלבי הכנת הבובה היה נסער במיוחד מהאפקט המרשרש הזה והסביר לכל מי שרק רצה לשמוע "איך קרה שזה עושה קולות"...

וכאן הצטרף צעצוע חדש - ישן.

(יש לי חולשה לצעצועי וינאטז') מדובר בסוג של תיבת נגינה; אם מותחים את הקפיץ מאחור השמש מתחלפת לתמונת לילה והילד הקטן מתכופף ו"הולך לישון". כל כך מתוק. קיבלתי אותו משכנה מבוגרת והוא אהוב עליי ועל הילדים (לפעמים נדמה לי שעליי קצת יותר...)

פרוייקט נוסף שהסתיים לפני די הרבה זמן אבל רק עכשיו זכה לתצלומים משלו הוא הפלייתיק "ספארי" שהכנתי לבכור.

כאן הוא במצב סגור

וכאן פתוח

אל הפלייתיק צורף נרתיק שקוף (לא בתצלום) בתוכו נחו בעלי חיים, עצים ומכוניות.
בתמונה רואים את ההר המרכזי

כאן את "אזור הפרחים" בו שילבתי פרחים צמודים אל הלבד




ופה הגשר (שזה "הכי שווה" לפי דבריו של הזעטוט). מרחוק ניתן לראות את האגם בו שטים להם דגים רקומים ומסביב מרפרפים להם פרפרים שהצמדתי לבד בתפירה.

ועכשיו לרגע של נחת - יצירת מופת שצולמה ממש ברגע האחרון לפני שהוכחדה במחי ניגוב ספוג. לשאלתי ענה לי הבכור שבציור שצייר אפשר לראות איש. מעל הוא כתב את שמו + אות ראשונה של שם המשפחה (למי שמנסה לברר מה כתוב...)
זו הפעם הראשונה שראיתי אותו ממש כותב.

"מי לימד אותך לכתוב את זה?" שאלתי

"אני לימדתי את עצמי" היתה התשובה.

נחת - אמרתי כבר?

שבוע נפלא

רותי