עדכונים...

אחרי שדאגתי לצפוניות הגיע הזמן גם לפרגן לאלו מהמרכז (או במילים אחרות הופעל עליי לחץ פיזי מתון לקיים גם סדנאות במרכז)
אז ככה,
דאגתי למצוא מקום פסטורלי לא פחות מהמיקום המקורי (טוב, במונחים של אזור המרכז זה פסטורלי...)
דאגתי למצוא דרך להגיע (מכונית יש, אבל אל תזלזלו בחפירות שערכתי למציאת דלק שבימינו הוא מצרך הפכפך ויקר להחריד - תחנת דלק תפוז שמצאתי את מיקומה ההזוי למרות שאני לא משוכנעת שאני זוכרת במדוייק איפה זה - שמוכרת דלק בקצת יותר זול - היה שווה לקרוא את הפוסט ולו בשביל המידע הזה, לא?)
ודאגתי לשריין (תוך איומים) דמות נערצת שתספק חוויות לילדים בזמן שאמא נעלמת.

ובכן,
מעכשיו תהיינה גם סדנאות ברעננה.
איזה כיף!

מי שמעוניינת נא ליצור קשר במייל rs134@walla.co.il
מי שמתעקשת אפשר גם בטלפון (אבל שם אני פחות זמינה, ממליצה להשאיר הודעה)

ובלי קשר,
עקב קורותי בשבועות האחרונים (אירועים חיוביים - אל חשש, מדובר בשבועות המאושרים ביותר שהיו לי בשנים האחרונות...) אני נטולת מצלמה - מה שמסביר את מיחזור התמונות בבלוג. (מאז כבר סרגתי שאל נוסף, יצרתי עוד 3 בובות עם קולקציה שגם אני רוצה בארון שלי, יצרתי קצת אוכל מלבד ובכלל אני בפרץ יצירה בלתי ניתן לעצירה)
מבטיחה להראות ברגע שאתחבר למצלמה (ניסיתי עם הפלאפון שלי אבל הוא כזה ענתיקה שהתמונות שם כולן יוצאות כמו עננים או גושי שיחים)

אוי, איזה יופי, הקטנצ'יק שפך בזה הרגע את כל המיים בבקבוק עליו, על אחיו ועל השטיח.
מתה על הקיץ
צ'או,
רותי

סדנאת בובות וולדורף

קולולוש. הנה זה בא.
בימים האחרונים רקחתי עבורכן במרץ סדנאת בובות וולדורף.
נסעתי הלוך ושוב בחיפוש אחר החומרים הטובים ביותר.
שברתי את הראש איך לדחוס כמות ידע עצומה לתוך 6 מפגשים (השתדלתי לא לוותר על אף פרט וזה היה קשה כי כל מה שעושה את ההבדל בבובה הזו אלו הפרטים הקטנים...)
עשיתי ניסויים - חלקם בבני אדם (הזדמנות נפלאה לומר תודה לבנות משפחה, חברות, שכנות והאמת כל מי שעברה ברדיוס קרוב ונדרשה לבצע פעולות לא קלות בכלל)
ויצרתי סילבוס שתוקן ושודרג מי יודע כמה פעמים (בשלב מסויים הפסקתי לספור...)
אז הנה, יש סדנא.

רוצות פרטים??? 

ובכן,
הסדנא מיועדת לנשים שאוהבות להסתער על אתגרים, שיש להם מאגרי סבלנות בלתי נדלים וכאלו שאינן מתייאשות
 באמצע הדרך(אלמנט סופר חשוב במיוחד בתהליך הכנת הראש בו מומלץ לגייס לארסנל כוחות נפש עילאיים... למרות הכמות הלא מבוטלת של בובות שיצרתי לא מצאתי דרך לפשט את התהליך הזה וגם אני לוקחת כמה נשימות עמוקות לפני הכנת ה"ראש".)

מיועדת לכל מי שנשארה ילדה בנשמה (ובעצם רוצה להכין את הבובה לעצמה אבל בגלל הפאדיחה מייעדת אותה לאחת מילדות המשפחה...)

ולמי שרוצה ללמוד כיצד יוצרים בובה מדהימה שעשוייה מחומרים טבעיים כמעט יש מאין.

בקיצור למה להרבות במילים? מי שאוהבת את התמונות האלו ורוצה אחד כזה גם... מוזמנת להצטרף אלינו לעשייה ייחודית ליצירת בובה במקום כפרי וקסום בעמק יזרעאל.
אין בובה אחת זהה לחברתה. כל משתתפת תצא עם בובה ייחודית לה. שמתאימה לאופי שלה ולרצונה.
נלמד היכן ניתן להשיג את החומרים להכנת הבובה.
נלמד ליצור את הגוף ואת הראש הידוע לשמצה. (סה"כ גובה הבובה 45 ס"מ. בהחלט בובה גדולה)
נעצב פנים ושיער (נלמד הכנת כל סוגי השיער כולל הכנת שיער מצמר מוהיר)
נכין קולקציית בגדים מבדים יפהפיים
ונוסיף אקססוריז כיד הדמיון לטאצ' סופי (הכל נמצא בפרטים הקטנים. כבר אמרתי?)

תאריכים, עלויות ועוד כל מיני פרטים חשובים:

הסדנה תחולק ל - 6 מפגשים, בימי שלישי, החל מהשעה 7 בערב. כל מפגש יימשך 3 שעות. (מפגש ראשון יתקיים בתאריך 7.8.12)
אין צורך להביא חומרים (למעט גרביים ישנות למי שיש - סוף סוף תמצאו מה לעשות עם גרביים שבן הזוג שלהן נעלם)
אין צורך בידע מוקדם (הבובה נתפרת כולה ביד).

עלות הסדנה - 1200 ש"ח (ניתן לחלק ל 3 תשלומים שווים)

בכדי להעניק לכל משתתפת תשומת לב אישית בחרתי לפתוח את הסדנא ל- 4 בנות בלבד! כל הקודמת - זוכה!
(מי שנרשמה אצלי כבר במייל  או במסרים של תפוז מקומה מובטח)
במידה ותהיינה מס' רב של נרשמות, אשקול לפתוח סדנא נוספת.

ניתן להרשם במייל RS134@WALLA.CO.IL
במערכת המסרים של תפוז,
כאן בבלוג או פשוט להתקשר לטל': 052-3481146.

המפגשים יתקיימו במושב שדה יעקב שבעמק יזרעאל. (צמוד לטבעון)
איך מגיעים מהכניסה למושב?

אחרי הפנייה למושב נוסעים ישר (אם שער המושב סגור מתקשרים אליי) עד מזלג. (צריכים להיות 2 במפרים בדרך)
במזלג לוקחים שמאלה ונוסעים ישר עד מזלג נוסף.
במזלג השני יש 2 פניות ימינה ואחת שמאלה.
לוקחים את הפנייה הימנית היותר שמאלית (לא מצאתי ניסוח טוב יותר...)
נוסעים עד במפר. ומיד אחרי הקפיצה מסתכלים ימינה. נוסעים ממש עוד טיפה ומחנים  ליד 2 ברושים שנטועים בכניסה לבית עם עמודים.

שיהיה שבוע נפלא.
מחכה לכן,
רותי

זה קיץ זה?

 בדרך כלל בקיץ כשחם זה די סיוט לסרוג.

לכן כל קיץ אני נפרדת מהסריגה עד בוא הסתיו (או עד בוא ספטמבר - מה שבא קודם...) ומשקיעה את הזמן ביצירות אחרות.

אבל השנה, עקב עומס השינויים והתזוזות לא היתה לי ברירה אלא לסיים פרוייקטים וכמה שיותר (ויש כמות שמספיקה גם לקיץ הבא.. אבל כבר הערתי פה ושם על הצורך האובססיבי שלי בהתחלות - אז פלא שזו התוצאה) אז להלן שני פרוייקטים אחרונים (ותודה מקרב לב למזגן שנתן אשלייה שזה בכלל ספטמבר...):

פרוייקט הנחש:

פרוייקט קטן וכיפי (משמע סורגים וסורגים בלי יותר מידי עניינים - מעולה לצפייה בסדרות האהובות עליי).

נסרג לו תוך שבוע (עם מיליון הפסקות ועיכובים) הנה הוא מציץ מהמיטה של בעליו

 מתמתח


 מתפתל

כיף להתחבק איתו



ועכשיו נא לסגור את העיניים חזק ולדמיין שבכלל חורף (רצוי לעמוד מול בריזה של מזגן להעצמת האפקט...)

את השל הזה התחלתי לסרוג ממש מזמן (שנה וחצי לייתר דיוק) כל פעם סרגתי עוד שורה וככה התקדמתי בקצב של צב אבל ראוי לציין שהתוצאה. אוי התוצאה. שווה לגמרי את ההשקעה










 חוץ מהפרוייקטים הנ"ל אני עסוקה עד מעל הראש במעבר דירה והתארגנויות (פרטים בקרוב)

אבל את הכי הכי שווה שמרתי לסוף (תיפוף וחצוצרה...):
אני רוקחת במרץ סדנאות לתפירת בובות וולדורף. בובות אנטרופוסופיות מתוקות ושובות לב.

הבובות מיוצרות מחומרים טבעיים בלבד ועשויות ביד ללא שימוש במכונה.
הסדנאות יכללו הכנת הבובה פלוס מערכת ביגוד שלמה.

בחודש הקרוב אגבש תוכנית ברורה ואתארגן על חומרים.
מי שמתעניינת מומלץ לעקוב.

בינתיים תהנו מהקיץ

רותי

כשהכל יעבור...

ימים לא פשוטים אבל עם הבנה שהנה עושים משהו.
שהנה סוף סוף הרע יהיה מאחורי.
רואה איזה אור אחרי כל כך הרבה שנים שלא.
הסיפור הוא קטן: פרידה.
אבל בשבילי הוא ענק ומטלטל
הייתי צריכה ועודני תעצומות נפש בשביל לעבור את כל זה.
להתחיל בהודאה בפני עצמי שאני חלק מציבור נשי מקוטלג שזוכה לכותרות לא נעימות בעיתונים.
להמשיך בהתמודדות עם חוסר אמון של חלק מהסביבה הקרובה
להבין שיש לי משפחה תומכת, מדהימה וגדולה מהחיים.
ולעבור את זה בידיעה שזה יהיה הכי קשה והכי מלוכלך שיש
אבל שהכל יעבור
וכשהכל יעבור,
כמו מבול הטוב יבוא אליי כי הוא התעכב מספיק זמן וכי אני מוכנה בשבילו.
הפעם בלי תמונות, רק תחושות...

עוד מאותו דבר

כן, הפכתי למפעל לייצור בובות. בכל פינה בבית ניתן לראות חלקי גפיים במצבי צבירה שונים, צמר לשיער, סוודרים במידות קטנות ונעלולים שלא פעם מגיעים לכפות הרגליים של הזעטוט שמשוכנע שהם מיועדות לו. בחיי שהבטחתי לעצמי לסרוג לו זוג שלא ירגיש מקופח. גם ככה אמא השתגעה וכל היום משחקת בבובות.
וזה כיףףףףף! (ובינינו זו גם אופציית הדחקה נהדרת למצב הזיפת וכו'...)
הבובות מתחילות אותו דבר ואז בסוף כל אחת יוצאת אחרת ובכל אחת אני מאוהבת קשות.
תראו למשל את השובבה הזו ושכנתה לכורסא שהמתיקות נשפכת ממנה מכל זוית שבוחרים להסתכל

תראו מקרוב...

שתיהן למסירה.

למעוניינים - אפשר לפנות אליי דרך המייל או דרך הבלוג

תכף פסח (אולי גם את זה אפשר להדחיק???)

תהנו מהחופש... ואל תגזימו עם הניקיונות.

צ'או.

רותי.

זמנים קשים

זו כותרת מבאסת. מודה.
אבל זו המציאות שבגללה אני פחות כאן.
כשיפתח איזשהו צוהר ואני אבחין באיזושהי קרן אור אני אשתף.
בינתיים אני נותנת להכל לעבור עליי ורק משתדלת להחזיק את הראש מעל המיים ולתפקד.
היצירה בכל הטירוף הזה נותנת לי הרבה כוח
הנה דוגמא אחת ממנה.
נשאבתי לחלוטין לעולם הבובות וכשיש ביקוש אני עושה עוד ועוד.
כאן סוודר קפוצ'ון ומאחור

הבובה הזו כבר נמסרה לאמא שרק הגיעה לעולם והתקבלה, כך ספרו לי, באהבה גדולה...

סליחה על הרשומה העגמומית.

חלק מהחיים כנראה.

אני מקווה שכשהרשומה הבאה תכתב מצב העניינים יראה אחרת.

נשיקות.

רותי

הצצות

היתה כאן תקופת יובש רצינית. אני יודעת. אבל זה לא אומר שלא עשיתי כלום.
נהפוך הוא.
אני עסוקה באלף פרוייקטים.
הנה הצצה לאחד מהם.
הבובה לילי, שכיכבה בפוסט הקודם מצאה בית חם ואוהב והיא בדרכה לשם.
לפני שהיא יוצאת לדרך החלטתי לצייד אותה בלבוש חם כי בכל זאת חורף.. (ולשם שינוי יש חורף אמיתי הפעם..) התחלתי בכובע שנסרג ב4 מסרגות בשני צבעים. יצא מגניב.
גם הפיצי שלי חשב ככה.
כמו שכבר הבהרתי לא פעם אין לו עניין בבובות אבל מסתבר שיש לו עניין בכובעים.
ברגע ששמתי ללילי את הכובע, הוא חטף אותו. שם על הראש. צעק כובע כובע ודהר איתו בכל הבית.
וכאן עשיתי טעות שלא עקבתי.
הוא החביא את הכובע ולקח לי כמעט שבוע למצוא את הסליק. (מאחורי הספרים בארון, למי שתהה)


וזו כבר בובה חדשה שמייצגת נאמנה את ההתמכרות החדשה שלי לבובות.
תקשיבו זה כיף! מכמה בדים וחוטים יוצרים דבר כל כך מתוק וכל פעם יוצא משהו אחר וייחודי.
אני נהנית אז ממשיכה.





לבובה הזו עוד אין שם. היא תפורה מחומרים אורגניים. והשיער שלה עשוי מכיפה סרוגה תפורה לראש אליה השחלתי את הצמר הזה שקרץ אליי שבוע שעבר כשעברתי באקוורל.

הבובה הזו כבר מצאה אמא מתוקה שרק מחכה שאסיים כבר (כי בכל זאת חורף וצריך מגפונים, כובע וסוודר, לא?)

צ'או.

תעשו חיים ותהנו מהחורף החורפי הזה.

הצעה למרק נפלא גיליתי בפוסט הזה. בתאבון.

רותי.

הבובה לילי

בורכתי בבנים.
אין מה לומר קלעו בול.
כי אילו היתה לי בת חשבון הבנק שלי לא היה עומד בעומס.
עם לידתו של בני הבכור חשתי מאותגרת בנים ועל כן דאגתי להלביש אותו בגרדרובה (ככה כותבים את זה?) שלא מביישת אף בת מבחינת כמות והיצע.
פיזרתי בחדרו מגוון צעצועים מעוצבים עד הפרט האחרון
ואמרתי לעצמי שבנים זה כמו בנות רק בתכלת.
כן. מהר מאוד הבנתי שטעיתי.
ועל כך יעידו עשרות אלפי מכוניות מייד אין צ'יינה.
מוסכי פלסטיק רעועים שחלקיהם פזורים בכל פינה בבית
וגם, אין מה לעשות צריך להודות בזה, את מיטב שבריהם של הצעצועים המעוצבים ז"ל שהבכור חקר לאורך ולרוחב.
אבל לשבור אותי אי אפשר.
מהילדים שלי עברתי לילדים של אחרים.
יותר נכון לבנות המשפחה הקטנות שנהנו מהקראש התמוה של דודה רותי.
אבל על תחום אחד החלטתי לא לוותר.
הייתי נחושה בדעתי לשכנע בכל דרך את צאצאיי לאהוב בובות.
לא ייתכן שהם שלי אם לא. הם חייבים. אין להם ברירה.
פיזרתי בובות בבית. עגלות מעץ ומתכת. כלי אוכל. מה לא? הגדול התאהב בעגלה. יותר נכון בגלגלים שלה והקטן מצא שזה מאוד נחמד להשתמש בעגלה כמתקן טיפוס נייד.
ראיתי שלא הולך באגף הבובות אז עברתי לדובים.
דובים סרוגים. דובים תפורים. גדולים וקטנים.
וזה הצליח.
לכמה דקות.
אני עוד מפנטזת שיום אחד הם יורידו אותם מהמיטה וממש ישחקו איתם אבל בשלב הזה אם דובי מעניין אותם זה רק במחשב או שומו שמיים בטלויזיה.
בבובות וולדורף נתקלתי באינטרנט לפני הרבה מאוד זמן.
אבל למי לעשות? שאלתי את עצמי בייאוש מלווה באנחה (פולניה, אז עד הסוף..)
בוקר אחד פשוט התחלתי.
והמשכתי תוך שאני מגינה על התוצרת מפני ידיו של הפעוט שכל שאיפתו בחיים באותו זמן היתה להצליח לשים יד על השיער ולמששוךךך. (בהתחלה היה נדמה לי שהוא רוצה ללטף, אבל הספיקה לי פעם אחת כדי להבין..)
כשסיימתי הבכור אמר שהבובה מזכירה לו את ליאורה.
מי זאת ליאורה? שאלתי.
זו ילדה מהגן? שאלתי (מי קורא לבת שלו היום ליאורה?)
הוא לא ענה ורק אמר "זה כמו ליאורה, נו"
וככה נולדה לילי. (ליאורה בפיו של הפעוט)
הדרדקים לא זרקו לעברה יותר משני מבטים ולי היה ברור שצריך למסור את לילי לאימוץ.

לילי עשויה כולה מחומרים משובחים.
בד טריקו בצבע גוף, צמר טבעי כמילוי, ושיער העשוי מרצועות של צמר מוהיר.
לילי נתפרה ביד באהבה רבה ובסבלנות אין קץ.



היא לובשת שמלת שרוולים ומתחת לובשת תחתון בצבע תואם

איברי הפנים העדינים רקומים בחוט רקמה

והיא נועלת נעלולים סרוגים מחוט כותנה.

לילי מחפשת בית חם ואוהב.

ניתן לפנות אליי באמצעות המייל rs134@walla.co.il

שיהיה סופ"ש נעים ורגוע.

רותי