אבל זו המציאות שבגללה אני פחות כאן.
כשיפתח איזשהו צוהר ואני אבחין באיזושהי קרן אור אני אשתף.
בינתיים אני נותנת להכל לעבור עליי ורק משתדלת להחזיק את הראש מעל המיים ולתפקד.
היצירה בכל הטירוף הזה נותנת לי הרבה כוח
הנה דוגמא אחת ממנה.
נשאבתי לחלוטין לעולם הבובות וכשיש ביקוש אני עושה עוד ועוד.
כאן סוודר קפוצ'ון
ומאחור
הבובה הזו כבר נמסרה לאמא שרק הגיעה לעולם והתקבלה, כך ספרו לי, באהבה גדולה...
סליחה על הרשומה העגמומית.
חלק מהחיים כנראה.
אני מקווה שכשהרשומה הבאה תכתב מצב העניינים יראה אחרת.
נשיקות.
רותי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה