עוד מאותו דבר

כן, הפכתי למפעל לייצור בובות. בכל פינה בבית ניתן לראות חלקי גפיים במצבי צבירה שונים, צמר לשיער, סוודרים במידות קטנות ונעלולים שלא פעם מגיעים לכפות הרגליים של הזעטוט שמשוכנע שהם מיועדות לו. בחיי שהבטחתי לעצמי לסרוג לו זוג שלא ירגיש מקופח. גם ככה אמא השתגעה וכל היום משחקת בבובות.
וזה כיףףףףף! (ובינינו זו גם אופציית הדחקה נהדרת למצב הזיפת וכו'...)
הבובות מתחילות אותו דבר ואז בסוף כל אחת יוצאת אחרת ובכל אחת אני מאוהבת קשות.
תראו למשל את השובבה הזו ושכנתה לכורסא שהמתיקות נשפכת ממנה מכל זוית שבוחרים להסתכל

תראו מקרוב...

שתיהן למסירה.

למעוניינים - אפשר לפנות אליי דרך המייל או דרך הבלוג

תכף פסח (אולי גם את זה אפשר להדחיק???)

תהנו מהחופש... ואל תגזימו עם הניקיונות.

צ'או.

רותי.

זמנים קשים

זו כותרת מבאסת. מודה.
אבל זו המציאות שבגללה אני פחות כאן.
כשיפתח איזשהו צוהר ואני אבחין באיזושהי קרן אור אני אשתף.
בינתיים אני נותנת להכל לעבור עליי ורק משתדלת להחזיק את הראש מעל המיים ולתפקד.
היצירה בכל הטירוף הזה נותנת לי הרבה כוח
הנה דוגמא אחת ממנה.
נשאבתי לחלוטין לעולם הבובות וכשיש ביקוש אני עושה עוד ועוד.
כאן סוודר קפוצ'ון ומאחור

הבובה הזו כבר נמסרה לאמא שרק הגיעה לעולם והתקבלה, כך ספרו לי, באהבה גדולה...

סליחה על הרשומה העגמומית.

חלק מהחיים כנראה.

אני מקווה שכשהרשומה הבאה תכתב מצב העניינים יראה אחרת.

נשיקות.

רותי