יום אחד (לפני שבועיים בערך) חזר הגדול מבית הספר והודיע (אחרי שזרק לכל עבר תיק, נעליים, חולצה, גרביים, מיים ואת אחיו הקטן...) שהוא רוצה עוגה ליומולדת.
לכאורה בקשה הגיונית וטבעית. מכינים עוגה, מקשטים בסוכריות, שמים נרות וסה טו. לא? לא!
אני רוצה עוגה בצורת דייגו. הכריז הגדול בעודו משליך את עצמו על הספה בתנוחה האהובה עליו. ועם דף אכיל. הוסיף.
כאן צריך לציין שהמושג דף אכיל אכן יצא מפיו. בכל זאת התפוח לא נפל רחוק מהעץ. אני חושבת שכבר בגיל שנתיים הוא קיבל עוגה עם דף אכיל אבל מי סופר ומי זוכר.
דף אכיל. דייגו. שיננתי.
אין בעיות אמרתי תהיה עוגה בתנאי ש... וכאן הנחתתי מספר דרישות כדי לנצל את המעמד עד תום ולרומם את מעמדי כאמא לכל דבר ועניין. זה לא עשה על הגדול יותר מידי רושם. אבל בהחלט העיר את הקטן שהיה שקוע בבהייה במסך והכריז שתהיה לו עוגת דייגו ושהוא עוד מעט בן 8. התפעלתי מיכולת פיצול הקשב שלו וחזרתי לעיסוקי החשובים כמלקטת החפצים הזרוקים בבית.
בערך 4 ימים אחר כך סרתי לחנות החביבה עליי בגן שמואל כדי לערוך קניות לכבוד המאורע הגדול. השארתי שם חצי משכורת ונסעתי הביתה תוך כדי שאני מחלקת לעצמי תשבוחות וצ'פחות על היותי אם השנה.
הגדול נכנס (הפעם חזר מהצהרון) ובשמחה מהולה בגאווה מרוסנת סיפרתי לו, תוך שימוש באביזרים הנלווים מה קניתי לכבוד היומולדת.
אמא אני לא רוצה דייגו.
חשבתי שאני לא שומעת טוב.
מה קרה? שאלתי בקול קטן תוך שאני מחשבת אילו מוצרים עדיין אפשר להחזיר לחנות.
אני רוצה עוגת מפלצות. הכריז.
אבל למה? שאלתי בעודי חושבת מחשבות שליליות על אופן החינוך שלי שנקטעו בדמעות של הנסיך.
מסתבר שדייגו כבר לא כל כך פופולרי בכיתה א.
ומפלצות זה כן? שאלתי תוך כדי שאני מנגבת לו את הדמעות, מאחלת "ברכות "לכל הילדים בכיתה, ותולה בו זוג עיניים בוחנות.
אני רוצה עוגת מפלצת ירוקה. אמר ורץ החוצה לרכב על אופניים.
איך הופכים עוגת דייגו לעוגת מפלצת ירוקה?
בסוף. ממש בסוף. אחרי מיליון פאשלות. זה הצליח. (ככה. עם הבלגן. אל תהיו קטנוניות...)
לזה הוספתי מרשמלו טבול בשוקולד וסוכריות מזרה על מקל נעוצים בתוך עיגול קלקר
וגם עוגיות מפלצתיות
אותן הנחתי בתוך קופסת קרטון (כדי שיהיה לי קל לסחוב אל גן השעשועים בו התקיימה היומולדת)
כשהגעתי למקום היעד עם כל הכבודה הספקתי עוד לצלם לפני שהילדים עטו על השלל
היה כיף.
והכי חשוב - הנסיך חזר מרוצה. הנה תראו:
נשיקות מתוק שלי,
אמא הכי אוהבת אותך בעולם!!!
לכאורה בקשה הגיונית וטבעית. מכינים עוגה, מקשטים בסוכריות, שמים נרות וסה טו. לא? לא!
אני רוצה עוגה בצורת דייגו. הכריז הגדול בעודו משליך את עצמו על הספה בתנוחה האהובה עליו. ועם דף אכיל. הוסיף.
כאן צריך לציין שהמושג דף אכיל אכן יצא מפיו. בכל זאת התפוח לא נפל רחוק מהעץ. אני חושבת שכבר בגיל שנתיים הוא קיבל עוגה עם דף אכיל אבל מי סופר ומי זוכר.
דף אכיל. דייגו. שיננתי.
אין בעיות אמרתי תהיה עוגה בתנאי ש... וכאן הנחתתי מספר דרישות כדי לנצל את המעמד עד תום ולרומם את מעמדי כאמא לכל דבר ועניין. זה לא עשה על הגדול יותר מידי רושם. אבל בהחלט העיר את הקטן שהיה שקוע בבהייה במסך והכריז שתהיה לו עוגת דייגו ושהוא עוד מעט בן 8. התפעלתי מיכולת פיצול הקשב שלו וחזרתי לעיסוקי החשובים כמלקטת החפצים הזרוקים בבית.
בערך 4 ימים אחר כך סרתי לחנות החביבה עליי בגן שמואל כדי לערוך קניות לכבוד המאורע הגדול. השארתי שם חצי משכורת ונסעתי הביתה תוך כדי שאני מחלקת לעצמי תשבוחות וצ'פחות על היותי אם השנה.
הגדול נכנס (הפעם חזר מהצהרון) ובשמחה מהולה בגאווה מרוסנת סיפרתי לו, תוך שימוש באביזרים הנלווים מה קניתי לכבוד היומולדת.
אמא אני לא רוצה דייגו.
חשבתי שאני לא שומעת טוב.
מה קרה? שאלתי בקול קטן תוך שאני מחשבת אילו מוצרים עדיין אפשר להחזיר לחנות.
אני רוצה עוגת מפלצות. הכריז.
אבל למה? שאלתי בעודי חושבת מחשבות שליליות על אופן החינוך שלי שנקטעו בדמעות של הנסיך.
מסתבר שדייגו כבר לא כל כך פופולרי בכיתה א.
ומפלצות זה כן? שאלתי תוך כדי שאני מנגבת לו את הדמעות, מאחלת "ברכות "לכל הילדים בכיתה, ותולה בו זוג עיניים בוחנות.
אני רוצה עוגת מפלצת ירוקה. אמר ורץ החוצה לרכב על אופניים.
איך הופכים עוגת דייגו לעוגת מפלצת ירוקה?
בסוף. ממש בסוף. אחרי מיליון פאשלות. זה הצליח. (ככה. עם הבלגן. אל תהיו קטנוניות...)
לזה הוספתי מרשמלו טבול בשוקולד וסוכריות מזרה על מקל נעוצים בתוך עיגול קלקר
וגם עוגיות מפלצתיות
אותן הנחתי בתוך קופסת קרטון (כדי שיהיה לי קל לסחוב אל גן השעשועים בו התקיימה היומולדת)
כשהגעתי למקום היעד עם כל הכבודה הספקתי עוד לצלם לפני שהילדים עטו על השלל
היה כיף.
והכי חשוב - הנסיך חזר מרוצה. הנה תראו:
נשיקות מתוק שלי,
אמא הכי אוהבת אותך בעולם!!!
העיקר שהילד מרוצה :-)
השבמחקוכל הכבוד לאמא המשקיענית
מזל טוב!!
תמר (ברנובסקי)