בובת וולדורף - הראש - חלק ב

כן, כן. הבטחתי.
אני יודעת, נו...
אבל תודו שיום א זה לא כזה איחור (יש לי תמיד תירוץ לכל דבר - גם אמא שלי וגם רצף מורים מתחלף עלה על העובדה הזו כבר מגיל צעיר ואני חייבת לשמר את הסטיגמה...)
טוב. אז אני מקווה שיש ברשותכן נבוט עטוף בתחבושת אלסטית ואתן מוכנות ומזומנות עם כל הציוד הנדרש.
לפני שנתחיל, רק מילה בקטנה, כשתגענה לסוף חלק ב' - לא יהיה לכן עדיין ראש בובה .
כבר חזרתי והזהרתי שהחלק הזה של הראש הוא די סיוט. סיוט מתמשך. ולא מצאתי דרך לקצר תהליכים למרות שזו תכונה דומיננטית נוספת שלי איתה נאלצה הסביבה להתמודד וכו'... עמכן הסליחה.
השיעור נלמד איך להפוך את הכדור שברשותינו למשהו קצת יותר אנושי.
בשביל זה נצטרך לעשות שימוש משמעותי בחוט הקשירה.

קשירות הראש:
גיזרו 3 חוטים באורך 2 מטר בערך.

1. קשר הצוואר - קפלו חוט אחד לשניים וקישרו סביב הצוואר ממש מתחת לכדור. השלב הזה נועד להחזיק את התחבושת סביב הכדור ללא תזוזה. אחרי שקשרתן וליפפתן בערך פעמיים מומלץ למשוך כלפי מטה את התחבושת ולוודא שאין קפלים באזור הכדור. (באזור הצוואר אין בעיה שיהיו קפלים). המשיכו ללפף מכל צד ואחר כך קישרו פעמיים. זה צריך לצאת כמו בתמונה. ככה:

 2. קשר האף - קחו חוט קשירה נוסף. סובבו אותו סביב כף יד שמאל (היד שאינה כותבת) בצורה הבאה. לא באופן הדוק.

עכשיו שימו את ראש הבובה (כלומר הצוואר) בין הרגליים שלכן כדי שיהיו לכן שתי ידיים חופשיות לעבודה.
והניחו את החוט שהיה קודם ביד שמאל על הראש באופן שהחלק המלופף יהיה בדיוק במרכז הראש (לרוחב)

 סדרו אותו סביב הראש ומשכו בעדינות. (אם לא תבצעו שלב זה בעדינות החוט יברח מהראש או יזוז מהאמצע ואז צריך לחזור שנית על רצף הפעולות הללו). לאט לאט משכו את החוטים שבידיכן באופן חזק יותר ויותר (לפפו כל חלק של חוט סביב כפות הידיים, אגרפו אותן ומישכו) כך שהחוט מתחיל לחצות את הכדור לשניים. סובבו את החוט סביב הראש עוד פעמיים הפעם בכוח. ממש בכוח. אבל בזהירות משום שיש אפשרות שבשלב זה החוט יקרע (כאן תדעו אם ברשותכן חוט טוב או פחות...) אם החוט נקרע. צריך לקלל ולהתחיל שוב. אם הצליח לכן,  אתן אלופות! אתן יכולות לשחרר ידיים (לא לדאוג! החוט לא יזוז, הוא תפוס בתחבושת) לבצע כשלוש קשירות. הקשירה הראשונה צריכה להיות צמוד ככל הניתן לליפוף על תחבושת הראש. במידה והחוט קצת משתחרר בקשירה. למתוח שוב ולא לוותר כי כל ויתור יביא לתוצאה גרועה של קשר רפוי. בסוף גיזרו שאריות חוט. ככה זה צריך לצאת בסוף:

 

 וככה מהצד השני:

 3. קשר הקודקוד - (כאן יש פחות תמונות על התהליך כי פשוט לא הצלחתי גם לבצע וגם לצלם, בסופו של דבר החלטתי לשרטט. אם יש שאלות - אתן מוזמנות לשאול...) לפפו שוב חוט סביב כף היד השמאלית (כמו בתמונה שלמעלה).
החוט צריך להיראות (אחרי הליפוף) כמו בשרטוט. כך:

יש להניח את החוט כפי שרשום בשרטוט - מניחים את החוט באזור הסנטר וממשיכים עד הקודקוד. באזור הקודקוד נישאר עם שתי רצועות - אותן יש למשוך בדיוק כמו שעשינו בקשר האף, אלא שהפעם אין צורך למשוך כל כך חזק (משיכה חזקה תעוות את הפנים הנוצרות...) נמשיך ללפף ולמשוך ולבסוף נבצע 3 קשירות כמו בקשר האף, באזור הקודקוד ונגזור את שאריות החוט. חשוב להדגיש כי את שאריות החוט בשתי הקשירות אין לגזור קרוב לקשר אלא במרחק של כ 5 ס"מ ממנו.
זה מה שצריך לצאת לנו בסופו של דבר.

 

 

 

 

תפרי הראש:

עכשיו נתחיל לבצע סדרת תפרים שתפקידם לקבע את החוטים שליפפנו ולא לאפשר להם תזוזה. התפרים כולם מתבצעים בחוט תפירה לבן. אני משתמשת במחט רקמה - כזו שאינה דוקרת. (לא להתבלבל עם מחט סריגה שאינה מתאימה - כאן מדובר במחט רגילה עם קצה כהה שאינו דוקר...)
1. תפר האוזניים - נתחיל באזור ה"אוזניים" בצורת תפר X.
נבצע את התפר בהצלבות שבין קשר האף לקשר הקודקוד נעבור מתחת לחוטים ואז באלכסון לצד השני. כך

והנה מקרוב

ואז מבצעים אותו דבר באלכסון על הצד השני. שוב מתחת לחוטים.


כשמסיימים לתפור את האוזניים הללו מושכים את חוט העורף מהמרכז כלפי מטה. כך.

 את השלב הזה לא לבצע בעדינות. זה לא פשוט למשוך את החוט הזה. אבל בקצת כוח לפחות בהתחלה זה עובד בסוף. תמיד.
את משיכת חוט העורף נבצע כמעט עד הצוואר אבל לא לגמרי עד אליו.
התוצאה הסופית צריכה להיראות כך:

 2. תפר זיגזג - תפר הזיגזג מקבע את החלק התחתון של חוט הקודקוד וחוט העורף שהורדנו כלפי מטה. מתחילים מאזור האוזניים ומסיימים באזור הצוואר. אין לי דרך להסביר את זה. התמונות יסבירו הכי טוב. הנה:

 

אנו עוברים עם המחט מחוט הקודקוד מתחת לחוט העורף ואז חוזרים לחוט הקודקוד וחוזר חלילה עד לאזור הצוואר. קאפיש?

הנה מקרוב:

3. תפרי ליפוף - בשלב הבא נתפור את כל חוטי הקשירה בתפירת ליפוף. את שאריות החוט שגזרנו נקפיד להכניס בתוך התפרים האלה ונקבע אותם למקום.
כשסיימתן אתן יכולות להרפות שרירים ולנשום לרווחה.
אין סכנה שהחוטים יזוזו יותר...

אחרי שנשמתן קצת לכו תביאו דבק שקוף פשוט (דבק סטיק לא יעבוד כאן) וכן טוש מתנדף. כמו בתמונה

עיצוב האף:

הגענו לחלק האחרון בשיעור הזה. יש!!!

קחו את הטוש המתנדף ושרטטו איתו אליפסה - בדיוק מתחת לחוט האף במרכז . (האליפסה צריכה להיות קצת יותר רחבה מרוחב אצבע סטנדרטית). לא לשרטט קטן מידי כי אז האף לא יצליח!) ככה זה צריך להיראות:

 

לוקחים חוט תפירה לבן ותופרים כמו בשרטוט הזה:

מתייחסים לאליפסה ששרטטנו כמו שעון. מתחילים מהשעה 3 (ובה גם מסיימים) נכנסים מתחת לתחבושת ויוצאים באזור הספרה 9. עוברים (מעל התחבושת) לספרה 10 ומתחת לתחבושת עוברים לספרה 4 וכן הלאה לפי השרטוט. בכל פעם שחוצים את השעון מתחת לתחבושת מושכים את החוט. ציור האליפסה יתעוות ולכן חשוב לעבוד עם המחט בדיוק לפי השרטוט ששרטטנו עם הטוש ולא לאבד אותו. בסופו של דבר נצא עם החוט בספרה 3 וראו זה פלא. יצא לנו אף בולט קצת.

כדי לשמור על צורת האף נמרח עליו באצבע קצת נוזל דבק שקוף (אבל קצת ובעדינות). בינתיים כשזה מתייבש נלך להביא סיכות כדי לסגור את הצוואר.

אחרי שהאף התייבש נרים את הבובה ונראה שמכל צד רואים את האף כך:

את שאריות הצוואר נרצה לארגן כעת.
נגלגל את השאריות. נצמיד סיכות ונתפור. כך:

אנו צריכים את השארית הזו משום שכאשר נחבר את הראש לגוף החלק הזה ייכנס לחלל ה"בטן", ימנע מהראש לנוע והחיבור אל הגוף יהיה מושלם.

סיימנו!!
בחלק הבא (שהוא גם החלק האחרון בראש. הללויה!!) נלביש את בד הגוף על הראש ונעצב את תווי הפנים.

לכו לאכול משהו.
עבדתן קשה. מגיע לכן.
יאללה ביי,
רותי